<h1>העיטור אות ח' חוב — מלוה ע"פ</h1>
<h2>דף כב.</h2>
גרסינן בגט פשוט המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדין על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין ואסיקנא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין כו' כדכתיבנא באחריות. ירושלמי בפרק התקבל (גיטין פ"ו ה"ה) רבי אבהו בשם רבי יוחנן ובלבד שירשו קרקע הדא דתימר בדקאי גביה עד שעתא דמית אבל אי אליל ונפיק אמרינן פרעיה. וכתבי רבוותא אי נמי דמית בגו זימניה אי נמי דשמתיה ומית בשמתיה הא לאו הכי לא גבי ומשתבעי שבועה שלא פקדנו אבא ולא ידענו כדין מנה לי בידך והלה אומר איני יודע. ומסתברא לא מבעיא היכא דליכא אלא מטלטלין דליכא שבועה כלל דתקנתא לתקנתא לא עבדינן אלא אפילו איכא מקרקעי שבועה שלא פקדנו אבא ליכא דליתה אלא היכא דאיכא שטרא ומשתבעי ושקלי ושבועת היסת נמי לדידיה תקינו רבנן לבריה לא תקינו רבנן וליכא שבועה אלא היכא דאתי בטענת בריא שאביהן ציוה להם לפרוע. וגבי יורש שפגם אביו שטר חובו גרסינן בירושלמי (כתובות פ"ט ה"ז) בדין היה שאפילו אביו לא ישבע תקנה תיקנו בו תקנו בבנו לא תקינו וכיון שמת אביו העמדת בנו על דין תורה.
<h2>דף כג:</h2>
לרבינו אלפס בעל חוב שאמר הכל משועבד לכתובת אשתי מטלטלין אין משועבדין מקרקעי לא נתנה כתובה ליגבות מחיים.
